ביטון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' איה מחאג'נה קרמאן) מיום 13/1/13 בתיק 02-15722-09-8, במסגרתה קבעה הרשמת הנכבדה למבקשת צו חיוב בתשלומים ע"ס 1200 ₪ החל מחודש 2/13.

הזוכה בתיק ההוצאה לפועל האמור לעיל הגיש בקשתו להגדיל את צו החיוב בתשלומים אשר הוטל על המבקשת ועמד ע"ס 350 ₪ וביום 4/12/12 אכן הגישה המבקשת שאלון על נספחיו בתיק ההוצאה לפועל נשוא בקשת רשות הערעור.

לאחר עיון במסמכים אשר הוגשו בפניה, ניתנה החלטת הרשמת הנכבדה במסגרתה העמידה את צו החיוב בתשלומים בתיק ההוצאה לפועל אשר בפניה ע"ס 1200 ₪, החל מתשלום חודש 2/13.

לטענת המבקשת, אין ביכולתה לעמוד בצו התשלומים שנקבע לה מאחר והיא אם חד הורית ואינה מקבלת עזרה כלכלית משום גורם, פרט להכנסותיה שלה.

המבקשת טוענת כי אינה מבצעת העדפת נושים כי אם פורעת חוב הלוואה לבנק לו היא מחויבת להשיב הלוואות אשר ניתנו לה בעבר.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בבקשת תשובת המשיב.

מעיון בהחלטת הרשמת הנכבדה, נשוא בקשת רשות הערעור דנן עולה כי ההחלטה ניתנה לאחר שהרשמת עיינה במסמכים אותם הגישה לעיונה המבקשת וכי החלטתה בהתחשב באותם מסמכים אשר הומצאו לעיונה וצוינו על ידה בהחלטתה, סבירה, מפורטת ומנומקת ואין להתערב בה.

נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותיעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12)

בענייננו, כאמור לעיל, ההחלטה דנן מבוססת על המסמכים אותם המציאה המבקשת עצמה בפני הרשמת הנכבדה ואין מקום להתערב בה.

בהחלטתה מפרטת הרשמת את נתוניה של המבקשת בהתאם למסמכים שהוצגו בפניה, כלהלן:

סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל עומד על סך של 120,435 ₪ והרשמת הנכבדה פירטה בדיוק את הכנסתה החודשית של המבקשת בסך של 10,023 ₪ המורכבת ממשכורתה החודשית, דמי מזונות עבור בנה של המבקשת, עזרה בדיור וקצבת ילדים. כן מפרטת הרשמת הנכבדה אף את הוצאותיה של המבקשת בגין שכר דירה, חשבונות הבית, טלפון וכבלים, כלכלה והחזרי חובות עבר בסך של 2005 ₪ לחודש. הרשמת הנכבדה לוקחת בחשבון אף תשלומים במסגרת תיקי הוצאה לפועל אשר למבקשת, כולל תיק ההוצאה לפועל נשוא ההחלטה דנן. לעניין ההלוואות, מציינת הרשמת כי אין ליתן קדימות או עדיפות להחזר הלוואה על פני החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל. לאחר שבדקה את יכולת המבקשת על יסוד עיון בבקשה והמסמכים שצורפו אליה, קבעה הרשמת למבקשת צו תשלומים חודשי בסך של 1200 ₪.

המבקשת בבקשתה שבפני למעשה אינה מעלה כל טענה חדשה פרט לאמירה הכללית שמצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לעמוד בצו התשלומים שנקבע לה.

אלא שמעיון בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל נשוא הבקשה עולה כי טענה זו אין לה על מה שתסמוך. כמצוין בהחלטה, למבקשת הוצאות בגין כלכלה, כבלים וטלפון וכן שכר דירה אשר הינן מופרזות ובלתי סבירות. למבקשת החזרי חובות עבר בסך של 2005 ₪ בכל חודש. ברי כי אין כל הצדקה לכך שהמבקשת תעדיף לעמוד בתשלומים מחוץ לתיקי הוצאה לפועל, בטרם פרעה את חובה במסגרת תיק ההוצאה לפועל שכן הדבר מהווה העדפת נושים אסורה ומתן פטור מפרעון החוב הפסוק. ראה לעניין זה בר"ע (מחוזי יר') 523/08 גיגי יוסף נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-מח 2008(3), 9489, 9491 (2008), וכן בר"ע (מחוזי יר') 3045/01 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שחר-איריס פדרו (כהן), תק-מח 2001(2), 15077 (2001).

יודגש כי המבקשת אינה מציעה כל הסבר כיצד זה היא מכסה מדי חודש בחודשו את הפער בין הכנסותיה להוצאותיה הגבוהות יחסית.

בנסיבות אלו לאור גובה החוב בתיק ההוצאה לפועל, על המבקשת לעשות לשם צמצומן של ההוצאות החריגות והמיותרות על מנת לפרוע את החוב בתיק ההוצאה לפועל ואין לטענותיה בדבר גובהו של צו החיוב אשר נקבע לה על מה שתסמוכנה.

אשר על כן, לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה סבירה נוכח המסמכים שהוצגו בפניה, הוצאותיה והכנסותיה של המבקשת וגובה החוב בתיק ההוצאה לפועל, ואין מקום להתערב בה.